"לפקפק בכל או להאמין בכל, אלה שני פתרונות נוחים באותה מידה, ושניהם פוטרים אותנו מהצורך לחשוב" (הנרי פוינקר בתוך סרוואן-שרייבר, 2004).                                                    

הביקוש והשימוש המתרחב בטיפולי רפואה משלימה ואלטרנטיבית וההוכחות המצטברות ליעילותם הקלינית של חלק לא מבוטל מההתערבויות הטיפוליות, קורא לניסיון מדעי מרוכז למחקר ולשילובם של סוגי טיפול שימצאו יעילים ובטוחים, בזרם הרפואה המרכזי.

אחת הגישות המוצעות לפתרון הקשיים במיסוד הרפואה המשלימה ולהתמודדות עם הפער בין הרטוריקה של שיח הרפואה המשלימה לבין הרטוריקה של שפת הרפואה המדעית מצדדת בהתייחסות בעלת אופי פלורליסטי. כלומר, שהרפואה המדעית הקונבנציונאלית והרפואה המשלימה תלמדנה להתקיים זו לצד זו כשתי מערכות נפרדות, המכירות בהבדלים התרבותיים והאפיסטמולוגיים ביניהם לפיתוח ידע, תיקופו ויישומו הקליני, אך סובלניות ומשתפות פעולה במחקר ובטיפול, לטובת המטופלים (Kaptchuk & Miller, 2005). אני אישית תומך בגישה האחרת, הטוענת שיש ליצור הבחנה ברורה יותר בתוך תחום הרפואה המשלימה, בין גישות בדלניות (רפואה אלטרנטיבית) המעוניינות לשמר את ייחודן מהזרם המרכזי, לבין שיטות טיפול הדוגלות בשילובן כחלק מרפואה אינטגרטיבית וממסדית. לשם השגת מטרה זו, שיטות טיפול אלו נדרשות להבחין ולזכך עצמם מהזרם האלטרנטיבי (חלופי) ולחתור לכיוון יצירת שפה משותפת וניסיון לעמידה בכללי המחקר המדעי המקובל, גם אם אינם יכולים לעמוד בהם במלואם (הלוי, 2005).

מניסיון קליני רב בשיטות טיפול שונות ברפואה המשלימה ובטיפול בשיטת Integrated  Physical  Emotional Clearing  - IPEC בפרט, אני סבור ששיטות טיפול ששואפות להשתלב ברפואה האינטגרטיבית (משולבת) ולהבחין עצמן מהרפואה האלטרנטיבית (חלופית), ידרשו להפגין "בטחון עצמי", לקחת אחריות, ללמוד את יסודות השיח המדעי ולהעמיד את עצמן לביקורת ולפיקוח חיצוני. כל זאת אפשרי מבלי שיאבדו את הייחודיות המאפיינת אותם.

לחץ כאן לקריאת המאמר המלא